החלטה בתיק בש"פ 723/05

א.        כנגד המשיב ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום בעבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות וסרסרות למעשי זנות. על פי כתב האישום, בתמצית, הובאו ארצה דרך מצרים באופן בלתי חוקי שתי נשים, י"א ומ"ט  (המתלוננות), כדי לעסוק בזנות. טרם הגעתן ארצה, התקשר המשיב למ"ט בעת היותה בחו"ל והבטיח לה כי יוכל לסדר את הבאתה ארצה חרף העובדה שכבר גורשה בעבר מישראל. עם הבאתן, הועברו המתלוננות לביתו של סרגיי גלוד (סרגיי), הוא הנאשם 1 בכתב האישום. במהלך חמשת הימים בהן שהו הנשים בביתו של סרגיי והועסקו בזנות, נפגש המשיב עם סרגיי, שאמר לו כי "מחירה" של כל אחת מהמתלוננות הוא 5,000 דולר, ובמסגרת זו הציגו סרגיי והמשיב את י"א ומ"ט לקונים פוטנציאליים. לאחר חמישה ימים, משלא צלחו הנסיונות ל"מכירת" המתלוננות, שילם המשיב - כנטען - את הכסף הנדרש לסרגיי וזה העבירן לידיו. עם קבלת המתלוננות מסרגיי, "מכר" אותן המשיב למישל יעקבי (מישל) ולרונן דנגור (רונן) - נאשמים 3 ו-4 בכתב האישום - בפגישה שנערכה בחניון בתל אביב, והן הועברו לרכבו של מישל.

ב.        בהחלטה מיום 14.12.04 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת אהד), כי התשתית הראייתית כנגד המשיב והנאשמים הנוספים בפרשה אינה מבססת עבירה של סחר בבני אדם, ואין בה העוצמה הדרושה למעצר עד תום ההליכים. לאחר קבלת תסקיר מעצר ותסקיר משלים ביחס למשיב, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 19.1.05 כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית אמו ובפיקוחה, ויותר לו לצאת לעבודה בפיקוחו של מעסיקו, תוך הפקדה, ערבות ועיכוב יציאה. להשלמת התמונה יצוין, כי בבית משפט זה נתקבלו עררי המדינה כנגד שחרורם בתנאים מגבילים של רונן (השופטת חיות) ומישל (השופט ג'ובראן).

ג.        (1)    בהודעת הערר ובדיון טענה המדינה הן כנגד קביעת בית המשפט בדבר עוצמת הראיות לכאורה, והן כנגד החלטת בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. המדינה טוענת, כי הראיות לכאורה מניחות תשתית מספקת להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב הודה בכך שנתבקש, על ידי סרגיי או על ידי מישל, להעביר את המתלוננות מדירתו של סרגיי לחניון, כי נטל חלק פעיל ביצירת קשר עם גורמים בחו"ל המעורבים בסחר בבני אדם ובעסקת העברת המתלוננות מסרגיי למישל - אם כי הכחיש קבלת תמורה. נטען, כי גם המתלוננות תיארו את המשיב כמי שנטל חלק פעיל בעסקה. כך סיפרה מ"ט בחקירתה, כי המשיב, אותו לא זיהתה בוודאות מוחלטת, שוחח איתה בטלפון עוד בהיותה באוקראינה, והבטיח לה שיוכל להכניסה לארץ אף שגורשה בעבר, וכן כי הוא זה אשר העביר אותה ואת י"א לידיו של מישל, ואמר להן כי מעתה מישל הוא ה"בוס" שלהן.  תמיכה נוספת מצויה, כך נטען, בעדותה של י"א, אשר שמעה את סרגיי משוחח עם המשיב טלפונית פעמים רבות. לפי הודעתה, כך נטען, היה סרגיי עצבני ושאל את המשיב מתי הוא מביא את הכסף. לאחר השיחות סיפר לה סרגיי, כי כל אחת מהן עולה 5,000 דולר וכי המשיב מתעכב ב"ארגון" הכסף. אף י"א, כך נטען, ציינה בהודעתה, כי המשיב העביר אותה ואת מ"ט ממישל לסרגיי בלא שנשאלו לדעתן.

(2)      לטענת המדינה, ממכלול הראיות עולה כי למשיב היה אינטרס ממשי בכל הנעשה עם המתלוננות, עוד בשלב שקדם להבאתן ארצה, וכן כי נתן בעבורן תמורה כספית, שאלמלא כן, לא היה סרגיי מעבירן לידי המשיב. למצער טוענת המדינה, כי אף אם לא שילם המשיב עבור המתלוננות, תיווך המשיב בין סרגיי למישל, ובכך די כדי להרשיע את המשיב בעברה של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות.

(3)      לעניין עילות המעצר נטען, כי אין כל רלוונטיות לעובדה שהמשיב, כמו שאר הנאשמים בפרשה, לא נקטו באלימות כנגד המתלוננות. עצם עיסוקו של המשיב בסחר בבני אדם יוצר מסוכנות, ואף חשש לשיבוש הליכי משפט. בנוסף, כך נטען, העובדה שהמשיב מקושר לגורמים בחו"ל, והעובדה שאמר למ"ט שיש ביכולתו להביאה על אף שגורשה בעבר מהארץ, מלמדת על יכולתו להימלט. לטענת המדינה, עילות אלו קיימות אף אם ישנן ראיות לעבירת סרסרות בלבד. מבלי לפגוע באמור, סבורה המדינה שאין לשחרר את המשיב לחלופת המעצר הספציפית שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי, ואשר נפסלה על ידי שירות המבחן.

ד.        בא כוח המשיב טען, כי כל המגע הידוע בין המשיב למתלוננות הסתכם בשני מפגשים, אחד מהם הוא המפגש בו העביר המשיב את המתלוננות מביתו של סרגיי למישל, ובהן לא אמר להן המשיב דבר, למעט משפט אחד. טענתה של מ"ט כי המשיב שוחח אתה בהיותה באוקראינה, אינה הגיונית, שכן היא מבוססת רק על העובדה ששמו של האדם איתו דיברה המתלוננת זהה לשמו של המשיב, ותו לא. המתלוננת, כך נטען, לא יכלה לזהות כי הוא המשיב, שכן כאמור, לא פגשה אותו אלא פעמיים, ולא שמעה ממנו אלא משפט אחד, ואף היא בעצמה הודתה שאינה בטוחה בוודאות בזהות האדם איתו שוחחה. עוד טוען בא כוח המשיב, כי מעדות י"א אין להסיק שהמשיב היה מעורב ב"קניה" או "מכירה" של המתלוננות. י"א, כך נטען, הסיקה שסרגיי לא היה מוסר אותה ואת מ"ט למשיב אלמלא שילם לו המשיב בעבורן, אך אין כל ראיה שכך אמנם אירע בפועל. יתר על כן, נטען כי אין כל ראיה ממשית שסרגיי או מישל שילמו בעבור "קניית" המתלוננות, וממילא לא ניתן לטעון שהמשיב תיווך ביניהם, מה עוד שהמשיב טוען כי לא קיבל כל תמורה בעבור העברת המתלוננות מסרגיי למישל. לטענת בא כוח המשיב, התביעה אינה יכולה להעלות טענה לפיה תיווך המשיב בין סרגיי למישל, שכן היא טענה עובדתית חלופית לטענת הסחר. בדומה לכך נטען כי אין כל יסוד לייחוס עבירת סרסרות למשיב, אפילו על סמך העובדות הנטענות בכתב האישום. לעניין עילות המעצר נטען כי המשיב נטול עבר פלילי, הוא היחיד מבין הנאשמים אשר שיתף פעולה עם המשטרה ומסר את גירסתו, יש לו כתובת קבועה אשר הוצעה כחלופת מעצר, וממילא מסוכנותו והחשש להימלטות מאימת הדין נמוכים. עוד נטען לפגמים רבים בתסקירי המבחן, אשר המליצו שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בשל מסוכנותו ובשל חוסר התאמה של חלופת המעצר המוצעת. בא כוח המשיב ציין, כי ניתן לשקול חלופת מעצר שונה מזו שנבחנה בתסקיר המשלים.

ה.        עיינתי בחומר הראיות, ולדעתי יש בו כדי להניח תשתית למעורבותו של המשיב בעבירה של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות.

           בהודעתה במשטרה סיפרה י"א כי:

"סרגי סיפר לנו שצריך לשלם על כול בחורה 5000 דולר לסרגי כי הוא שילם עליהם כספים לצורך הנסיעה שלהם לישראל" (הודעתה מיום 10.10.04, עמ' 6, שורות 6-7).

           ועוד:

"איגור הגיע אחרי 56 ימים שהיינו אצל סרגיי, איגור שילם כסף לסרגיי, כי אם הוא לא היה משלם לו סרגיי לא היה נותן אותנו" (שורות 10-8).

           ולהלן, בהמשך ישיר:

"ובגלל שסרגיי לא קיבל כסף אז היינו כל הזמן במקום הזה שם וחיכינו. מרינה ואני ירדנו עם איגור למטה, ולמטה חיכה מישל, ואז איגור עזב ואנחנו נשארנו עם מישל" (שם, שורות 14-10).

           בהמשך הודעתה של י"א נאמר עוד, כי:

"היו פעמים שסרגיי גם יצא מהביתוחזר כעבור זמן ואמר שהוא נפגש עם איגור (המשיב - א"ר) סרגיי היה עצבני כי איגור לא הספיק להתארגן עם הכסף ככה סרגיי סיפר לנו" (עמ' 8, שורות 16-17).

ו.        תמיכה למעורבותו של המשיב בעבירת הסחר, מצויה בדבריו של המשיב עצמו בהודעותיו במשטרה. לגירסתו, ביקש את עזרתו אחד יוסי, אשר אצלו עבדו המתלוננות טרם גירושן מהארץ, להביא את המתלוננות לארץ (גירסה זו נתמכת גם בהודעותיהן של המתלוננות). המשיב, על פי הודעתו, יצר קשר עם גורם במולדובה על מנת לסדר את הבאתן של המתלוננות לישראל. עם הגעתן לארץ יצר איתו סרגיי קשר ואמר לו "שהגיעו בנות ליוסי", והמשיב מצידו, על פי הודעתו, יצר קשר עם יוסי, אשר אמר לו כי בשל מצבו הכספי אין ביכולתו לקחת את המתלוננות כעת. לאחר יומיים התקשר אליו סרגיי ואמר לו שמאחר שליוסי "אין כסף והוא לא עומד במילה שלו" צריך להביא "מישהו אחר". במאמר מוסגר יצוין, כי בהודעה אחרת של המשיב טען המשיב כי סרגיי ביקש אותו להביא "אנשים אחרים" מכיוון "שמישל והשותף שלו" ולא יוסי כאמור בהודעה האחרת, "לא מוכנים לקחת את הבנות". המשיב מצידו ארגן את הצגת המתלוננות בפני אדם ממכריו, אשר לבסוף לא היה מעוניין בהן. בסופו של דבר, ועל כך אין מחלוקת, העביר המשיב את המתלוננות לידיו של מישל, אשר בשיחה שהוקלטה בינו לבין י"א, אמר, לכאורה, כי שילם עבור המתלוננות 20,000 דולר (ראו בש"פ 149/05 מדינת ישראל נ' יעקבי, השופט ג'ובראן, לא פורסם).

ז.        מן המקובץ עולה, לכאורה, כי המשיב היה מעורב באופן פעיל במכירתן של המתלוננות. אל עדותה של י"א מצטרפת העובדה שהמשיב, על פי הודעותיו, ידע שלסרגיי ישנה בעיה בהעברת המתלוננות ליעד המקורי, ופעל על מנת למצוא להן "בעלי בית" אחרים, תוך הצגתן בפני "קונה" פוטנציאלי. המשיב אמנם מכחיש כי קיבל תמורה בעבור שירותיו, או כי שמע או ידע על תשלום כלשהו שאמור להימסר בעבור "קניית" המתלוננות. ואולם, נוכח העובדה שהמשיב ידע לכאורה שהקושי בהעברת המתלוננות ליעדן המקורי נעוץ בבעיות כספיות, קשה להלום כי רצונו של סרגיי למצוא לו "אנשים אחרים" עבור המתלוננות, לא כלל את הרצון לקבל תמורה בעבור העברתן, וכי המשיב לא היה מודע לכך כאשר הציג את המתלוננות בפני מכרו. יש צורך במידה גדולה של אמון כדי להגיע למסקנה זו, גם נוכח אמירתו של המשיב במשטרה כי היו לו בעבר "מקומות", קרי מקומות שבהם עוסקים בזנות. אף בעובדה שמישל שילם, לכאורה, בעבור המתלוננות, יש כדי להוות חיזוק מסוים, בזכרנו כי המשיב היה זה שהעביר את המתלוננות מסרגיי למישל.

           עצם העיסוק הלכאורי בתחום של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות יש בו כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב (ראו: בש"פ 149/05 מדינת ישראל נ' יעקבי הנזכר והאסמכתאות שם. גם אם היה חוליה בשרשרת בתפקיד כזה או אחר, לכאורה התוצאה קשורה לעבירה הבזויה הזאת. באשר לחלופה, תסקיר המעצר והתסקיר המשלים שניתנו על פי החלטת בית המשפט המחוזי, מורים על חוסר התאמתו של המשיב לחלופת מעצר, ועל חוסר התאמתה של חלופת המעצר הספציפית שנבחנה. אשר על כן, דין הערר להתקבל. המשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתפ"ח 1197/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

           ניתנה היום, כ"ט בשבט תשס"ה (8.2.2005).